חומרים מסוכנים והיתר רעלים

בתהליך הוצאת היתר הרעלים, יועצי החברה מסייעים לסווג ולאפיין את החומרים המסוכנים לצורך כתיבת הבקשה, מקשרים מול הגורמים הרגולטורים ואף מקיימים פיקוח על עמידה בתנאי ההיתר.

איזה חומרים מוגדרים כ"חומרים מסוכנים"?

חומר מסוכן, כך קובע חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג – 1993 הוא כל רעל או כימיקל מזיק. הם עשויים להימצא בתעשייה, בחקלאות, במוסדות ציבור ואפילו אצלנו בבית. בזמן אירוע, לרבות אירוע של שפך, דליקה ופיצוץ, מהווים חומרים אלה סיכון לסביבה וכן לאנשים המצויים בה ומכאן שמם.

שנת 1993 מהווה נקודת מפנה בכל הקשור לטיפול בחומרים מסוכנים. שינוי זה בא בעקבות התרחשותו של אירוע חמור במפעל במרכז הארץ. האירוע, שהחל כשפך של חומצה לתוך מאצרה, התפתח לתגובה חריפה בין חומצה והבסיס לסתירתה וגבה את מותו של כבאי ופציעתם של אחרים. כאמור, אירוע זה הגדיר מחדש את נושא החומרים המסוכנים בישראל וקבע מדיניות ברורה בטיפול באירועים מסוג זה.

סיווג חומרים מסוכנים

נהוג לסווג את החומרים המסוכנים, בהתאם לתכונותיהם, לתשע קבוצות סיכון. לכל קבוצת סיכון מספר כך למשל קבוצת סיכון 8 מאפיינת את החומרים הקורזיביים (מאכלים) הכוללת את החומצות והבסיסים.

סיווג לקבוצות משנה: קבוצה 2 המאגדת בתוכה את החומרים הגזיים, נחלקת לשלושה קבוצות משנה וביניהן גזים דליקים, גזים דחוסים בלתי דליקים וגזים רעילים.

לכל חומר מסוכן מוצמדים שני מספרים ייעודיים: האחד מספר או"מ והשני מספר CAS. מספר או"מ זהו מספר בין לאומי בן ארבע ספרות המהווה מעין תעודת זהות לחומר לצורך זיהוי. מספר רישום CAS, גם הוא ייחודי לכל חומר ונועד לאתר חומרים זהים ולהם יותר משם אחד.

חוק החומרים המסוכנים

חוק החומרים המסוכנים קובע כי חל איסור על אדם לעסוק ברעלים, אלא אם יש בידו היתר רעלים מטעם האמונים על הגנת הסביבה.

הצורך בהיתר מותאם לסוג החומר, ריכוזו וכמותו וכן תוקפו של ההיתר משתנה ונקבע בהתאם לרמת הסיכון וסיווג המוסד/המפעל. בעל ההיתר מחויב לעמוד בתנאים בנוגע לאחסון הרעלים, שילוט, שינוע, טיפול בפסולת, התמודדות בחירום ועוד.

היתרים ודרישות

מפעלים מסוכנים מחויבים בהגשת תיק מפעל ותיק שטח לכבאות והצלה, הסוקרים בין היתר את נושא החומרים מסוכנים. אלה נמנים בדרישות תקנות רישוי עסקים למפעלים מסוכנים וכן בהתאם להוראות נציב הכבאות. מטרתו של תיק השטח לשמש את שירותי הכבאות להכרת המבנה לצורכי לימוד והיערכות מוקדמת אם וכאשר יתרחש אירוע חירום. בדומה, תיק המפעל מכיל נהלים לטיפול בתקלות ואירועי חירום העלולים להוות סכנה לבני האדם ולסביבה.

למרות שהדרישה לתיקים אלה מגיעה משני גורמים שונים, נוהגים לשים אותם בכפיפה אחת היות ומטרתם היא משותפת וכך גם הדמיון בתכנים שלהם. בתיקים אלו ניתן למצוא: טלפונים לאיכון בעת חירום, מפות ותצלומי אוויר, מבנה צוותי החירום הפנימיים, דרכי חדירה לשטח המפעל, פירוט אמצעי הכיבוי והמיגון, פירוט של החומרים מסוכנים ומאפייניו וכיו"ב.

תיק המפעל וגם תיק השטח מכילים פרק של הערכת סיכונים. פרק זה סוקר באופן נרחב אודות אירועי חומרים מסוכנים הגרועים ביותר העלולים להתרחש במפעל, כתוצאה ישירה של כמות החומרים המסוכנים וסיווגו המצוי בו. מטרת הערכת סיכונים זו היא להעריך את פיזור הזיהום ו/או הנזק האפשרי בעקבות אותו תרחיש. הערכת הסיכונים תלמד על הצעדים שיש לנקוט במקרה של אירוע אמת, כך למשל מתן הנחיות לאוכלוסייה אזרחית סמוכה, פינוי עובדי המפעל, הצטיידות בציוד הולם וכן פעילויות מנע אשר עשויים להוביל להקטנת התוצאות של אותו תרחיש.

מהו היתר הרעלים?

חוק החומרים המסוכנים קובע כי חל איסור על אדם לעסוק בחומרים מסוכנים, אלא אם יש בידו היתר רעלים מטעם האמונים על הגנת הסביבה. החוק מגדיר בתוספת השנייה רשימת רעלים המחייבים בהיתר.

בחינת הצורך בהיתר מותאם לסוג החומר, ריכוזו וכמותו. כך, ייתכן וחומר יוגדר כרעל על פי התוספת השנייה בחוק, אולם הריכוז והכמות המאוחסנת תהא כזו הפוטרת מהיתר רעלים.

תוקף ההיתר נקבע על פי סיווג המפעל כלומר על פי הסיכון הטמון בחומרים המסוכנים בהם הוא משתמש.

• מפעלים בעלי רמת סיכון גבוהה יסווגו באות A ותוקף ההיתר יינתן לשנה.
• מפעלים בעלי רמת סיכון בינונית יסווגו באות B ותוקף ההיתר יהיה לשנתיים.
• מפעלים בעלי רמת סיכון נמוכה יסווגו באות C ותוקף ההיתר יהא לשלוש שנים.

העיקרון שעומד מאחורי הסיווג הוא שככל שהסיכון רב יותר כך נדרש מעקב תדיר יותר מטעם הרשויות. סיווג המפעל משליך על עלות אגרת ההיתר שיש לשלם. במקרים מסוימים ניתן לקבל היתר לתקופת זמן של פחות משנה.

תהליך קבלת היתר רעלים ו/או חידוש היתר הוא ממושך, לכן מומלץ להתחיל בהגשת הטפסים כשלושה חודשים לפני תחילת העיסוק או תאריך החידוש.

תפקידים בהיתר רעלים:

• מבקש היתר רעלים – המסגרת בה מתבצע העיסוק בחומרים הרעילים. זו יכול להיות חברה או תאגיד ואף עוסק פרטי.
• בעל ההיתר – בדרך כלל מנהל פעיל/שותף שהוא בעל סמכות למלא את הדרישות בהיתר מטעם האמונים על איכות הסביבה.
• אחראי הרעלים – הגורם בתאגיד/חברה הממונה הן על הטיפול השוטף ברעלים והן על אירועי חומרים מסוכנים בתאגיד. במידה ואין בידו את הידע או ההשכלה המתאימה – נהוג להוציא את העובד לקורס ייעודי להכשרת אחראי רעלים.

על אף כי אלו הם שלושת הגורמים המוגדרים בעת הבקשה להיתר, האחריות על מילוי ופיקוח היא גם של בעל התאגיד ומנהלו, כמי שאמורים לפקח על כך.

תנאי היתר רעלים

מפעל/מוסד בו נחוץ היתר רעלים, לא די בבקשת ההיתר ואישורו. בעל ההיתר מחויב לעמוד בתנאים שיינתנו בעת קבלת ההיתר. תנאים אלו יגדירו את אופן אחסון הרעלים, שילוטם, דרכי שינוע, התמודדות עם מצבי חירום ועוד. בנוסף, ייתכן ויינתנו תנאים פרטניים למגזרים עסקיים ייעודיים כגון: בריכות שחייה, בתי חולים נמלים וכו'. המשרד להגנת הסביבה עורך ביקורי פתע מעת לעת, על מנת לוודא עמידה בתנאים להיתר רעלים.